לדלג לתוכן

שארל פרדינאן ראמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שארל פרדינאן ראמי
Charles Ferdinand Ramuz
שארל פרדינאן ראמי
ציור של הסופר בשנת 1903, מאת הציירת קרולין סנגריה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 24 בספטמבר 1878
לוזאן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 במאי 1947 (בגיל 68)
לוזאן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Pully cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לוזאן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות אמה פאש, צייר ולדזי, לולא חזרה השמש עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Cécile Cellier עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס שילר (1936)
  • פרס ראמבר (1912)
  • פרס גוטפריד קלר (1927) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.fondation-ramuz.ch
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שארל-פרדינאן ראמיצרפתית: Charles-Ferdinand Ramuz;‏ 24 בספטמבר 187823 במאי 1947) היה סופר ומשורר שווייצרי בשפה הצרפתית. ראמי כתב רומנים, מסות ושירים שהתמקדו בתקוותיו ומאווייו של האדם. ראמי שאף להגדרה מחדש של סוגת הרומן בעזרת השראה מצורות אמנות אחרות כמו הציור והקולנוע. השתמש בכתיבתו בשפה הוולדזית המדוברת באזור הולדתו. ראמי נחשב לפורה ולחשוב בין סופרי "שווייץ הרומנדית" (האזורים דוברי הצרפתית של שווייץ).

ילדות וצעירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראמי נולד לאמיל ראמי, בעל מכולת בעיר לוזאן בקנטון וו וללואיז לבית דאוול. גדל בלוזאן ובאחוזה המשפחתית בשזו-סיר-לוזאן,[1] במסורות של בני סאבויה (סבואה) והוולדזים המקומיים, דוברי הניב הוולדזי של האוקסיטנית. מגיל 12 חלם להיות סופר, חלום שאמו עודדה. בשנת 1895 סיים את בחינות הבגרות ובילה חצי שנה בגרמניה, בעיר קרלסרוהה. למד ספרות קלאסית באוניברסיטת לוזאן, בה סיים תואר ראשון בשנת 1901.

לזמן קצר התפרנס כמורה במכללה ביישוב הסמוך אובון ואחר כך כמורה פרטי אצל משפחת הרוזן הרוסי מוריס פרוזור בויימאר בגרמניה. בשנת 1903 עבר לגור בפריז, בנימוק שעליו להתכונן לכתיבת עבודת דוקטורט על יצירתו של המשורר הצרפתי מוריס דה גרן (1839-1810). הוא חי בפריז עד מלחמת העולם הראשונה, אך נטש את רעיון הדוקטורט ולאורך כל התקופה הזאת ערך נסיעות רבות למולדתו, והיה מעורב בחיי התרבות שלה. בשנת 1903 פרסם את קובץ השירים Le petit village (הכפר הקטן).

חייו הבוגרים. פעילותו כסופר ופובליציסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הראשונה ביצירתו[1]

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904 יחד עם הסופרים שארל-אלבר סנגריה וגונזאג דה ריינולדס והמשורר אנרי שפיס הקים את המגזין הספרותי "La Voile latine" ‏ (1911-1904) ששאף להגן על הלטיניות של שווייץ הרומנדית (הצרפתית) נגד "הגרמניזציה הזוחלת" "לגלות מחדש את נשמתה ואת גופה של המולדת באמצעות השקפה חדשה על האמנות ועל הספרות".[2] כתב גם בעיתונים "לה גאזט דה לוזאן", "ז'ורנל דה ז'נב", "לה סמן ליטרר" (La Semaine littéraire "השבוע בספרות") ו"פואייה רומאן" (Foyer romand - הבית הרומנדי).[1]

בפריז חיפש ראמי את דרכו האישית לכתיבת רומן לירי. העריץ את כתבי גוסטב פלובר וגי דה מופאסאן ופקד את הסלון הספרותי של אדואר רוד שפרש עליו את חסותו. התעניין באמנות של פול סזאן ( L'Éxemple de Cezanne, 1914 ‏ הדוּגמה של סזאן) ואמנים אחרים.[1] באותן השנים כתב ראמי את הרומן Aline "אלין" (1905), הספרים Jean-Luc persécuté ("ז'אן-לוק נרדף", אותו כתב תוך כדי שהות ממושכת בלאנס, בקנטון ואלה) (1909), Aimé Pache, peintre vaudois (אמה פאש, צייר ולדזי) (1911), Vie de Samuel Belet (חיי סמואל בלה) (1913), בהם באים לידי ביטוי הנושאים שהעסיקו אותו במיוחד - בדידות האדם מול הטבע, שירת האדמה[2] ותחיית הזהות הוולדזית בפריז הרחוקה[1] ב-1913 התחתן ראמי עם הציירת סיסיל סלייה מנשאטל.

התקופה השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם ביוני 1914 חזר ראמי לשווייץ, בה חי חיים רחוקים מהזרקורים והמוקדשים לכתיבה. עם שובו לשווייץ שינה את צורת כתיבתו. נטש את הסיפור הכרונולוגי והליניארי, ארגן את הסיפור ב"תמונות", הציג נקודות מבט מרובות, הכניס כרוז מספר כמו במחזות היווניים, החליף את הגיבור המסורתי בקהילה שלמה.[1] בספרים כמו "Le règne de l'esprit malin (ממלכת הרוח המרושעת) (1917), La guérison des maladies (ריפוי החולאים)(1917), Les signes parmi nous (הסימנים הם בינינו) (1919), Présence de la mort (נוכחות המוות) (1922), La séparation des races (הפרדת הגזעים) (1922) שאף ראמי לבטא את המאבק הנסער של הקהילות הכפריות נגד כוחות הרוע - המלחמה, העוני, הפחדים, האיומים הקוסמיים. ספרים אחרים כמו Salutation paysanne (ברכה כפרית) (1919), Terre du ciel (אדמת השמיים) (1921) Passage du poète (מעבר המשורר) (1923) ביקש לשקף את ההנאה שבפעילות היצירתית.[2] Les Circonstances de la vie (נסיבות החיים) היה מועמד לפרס גונקור.[1]

נסיבות המלחמה הביאו בשנים 1918-1916 את המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי שפעל בצרפת, להימלט לשווייץ. המנצח השווייצרי ארנסט אנסרמה עשה לו היכרות עם ראמי ושיתוף הפעולה בין השניים הוליד יצירות שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות: (Noces חתונה), (Renard שועל) שבהן ראמי השתתף רק בתרגום לצרפתית ובמיוחדHistoire du soldat מעשה בחייל שלבריתו נכתבה על ידו.

ב-1914 יחד עם אדמון ז'יליאר ופול בודרי ייסד ראמי (במקום "la Voile latine) את כתב העת לספרות "Les Cahiers vaudois" (מחברות ולדזיות). גיליונו הראשון כלל את גילוי הדעת-מסה של ראמי "Raison d être" ‏ (1914), שבו, ברוח ה"רגיונליזם" שרווח בתקופה, ביקש להזדהות עם טבע אחד, אדמה אחת, מבטא אחד ושפה אחת.[1] עם זאת ראמי ראה באזור הולתדו מעין "צרפת בזעיר אנפין" העשוי לייצג את האוניברסלי שבמצב האדם.[3] ראמי העז להשתמש בסגנון יותר ויותר אישי תוך שימוש חופשי בשפה ובחיבור הנרטיב, דבר שמשך נגדו בקורת חריפה בעיקר בצרפת. שיאה של תקופה זו בחיי הסופר הגיע בשלהי שנות ה-1920 כשכתב רומנים כמו L'amour du monde (אהבת העולם) (1925), או "La grande peur dans la montagne" (הפחד הגדול בהר) (1926) שבו ההר, ההודף את חמדנות בני האדם, מקבל ממדים של אל מן המיתולוגיה.[1] ב-1926 ערך הסופר יחד עם שני ידידים, העיתונאי פול בידרי והצייר אנרי בישוף, את "המסע הגדול" של חייו - בצרפת, כשתחנותיו העיקריות היו קלרמון-פראן, לה פוי-אן-ולה, ז'ואייז, נים, אוראנז', סן פיליסיין-אן-ויבארה, אנסי. למרות העוינות הכללית כלפי הסופר בזירה הספרותית, אנרי פולאי הצליח בפריז לשכנע את ההוצאה לאור גראסה לפתוח שעריה לפניו, וכישרונו זכה להערכה מצד סופרים ז'אן פולאן, אנרי ברביוס, אנדרה ז'יד, ז'אן קוקטו, פול קלודל, לואי ארגון ואחרים. בשנת 1926 המגזין הספרותי "Les Cahiers de la quinzaine" הקדיש לראמי גיליון שלם "בעד או נגד ש.פ. ראמי?". בשנת 1929 הסופר עצמו לימד סנגוריה על סגנונו ב"מכתבו לברנאר גראסה". אנרי-לואי מרמו סייע לו להפיץ טוב יותר את כתביו בשווייץ. בשנים 1932-1930 ניהל ראמי כתב עת משל עצמו - Aujourd'hui (היום), אותו ערך יחד עם גוסטב רו.

התקופה השלישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברו של רמוז ובתו מריאן אוליביירי-רמוז (1913–2012) בבית הקברות של פולי.

כתיבתו של ראמי הגיעה למלוא הבגרות בסוף שנות ה-1920 ובתחילה שנות ה-1930[2] עם הספרים La Beauté sur la Terre (היופי על הארץ) (1927) Fête des vignerons (חג הכורמים) ‏ (1929), Adam et Ève (אדם וחווה) (1932), Derborence (דרבוראנס) (1934), Le garçon savoyard (הנער הסבואי).(1936) Si le soleil ne revenait pas (לולא חזרה השמש) (1937). גבורי ספרים אלה מגלמים את התכונות המיתיות הגדולות של האדם. הסופר השתלט בהצלחה על סוגת הרומן הלירי, ודרכו הציג השקפה טרגית על האדם שרק המוות יכול להושיעו בסוף החיפוש. ראמי כתב בתקופה זו מסות כמו "Taille d 'homme" (קומת אדם) (1933),Questions (שאלות) (1935), Besoin de grandeur (צורך בגדולה) (1937), שבהם חזר אל הנושאים המיתיים החביבים עליו - הטבע, האיכר, הסדר, החירות, הכסף, העבודה. הסופר חקר את האמיתות הראשונות שאותן חובה להגן ולשמר.

בשנת 1937 עורר ראמי תרעומת רבה בקהל השווייצרי כשטען במכתבו למגזין "אספרי" ש"לא קיימת ישות רוחנית שווייצרית". בשנים 1940–1941 מיוזמת המו"ל שלו בלוזאן, אנרי-לואי מרמו, עבר ראמי על כל אחד ואחד מכתביו וערך בהם שינויים, לקראת פרסום מכלול כתביו ב-20 כרכים. אחרי מותו התווספו עוד 3 כרכים.

שארל פרדינאן ראמי נפטר בשנת 1947 בפילי (Pully), על יד לוזאן. הובא לקבורה בכנסייה הפרוטסטנטית של סולנס.

דיוקן רמי על שטר כסף בן 200 פרנקים שווייצרים

כתביו השפיעו על כתיבתם של ז'אן ז'יונו ולואי פרדינאן סלין.[1]

חייו הפרטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנישואיו לסיסיל סלייה נולדה להם בת אחת, מריאן.

פרסים ואותות הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1912 - פרס ראמבר עבור הרומן "אמה פאש, צייר ולדזי"
  • 1923 - פרס ראמבר עבור הרומן "מעבר המשורר"
  • 1927 - פרס גוטפריד קלר
  • הקרן הנושאת את שמו מעניקה את הפרס הגדול (גראן פרי) לספרות ש.פ. ראמי
  • 1997 - הבנק של שווייץ הנפיק שטר של 200 פרנקים שווייצרים הנושא את דיוקנו.
  • 2005 כתביו יוצאים לאור בסדרת La Pléiade של הוצאת גלימאר

ראמי במדיה האמנותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת במה ובלטים מאת איגור סטרווינסקי על לבריות שנכתבו או תורגמו על ידי ראמי:

  • החתונה - Les Noces (1917, בכורה ב-1923) "סצנות כורגרפיות עם מוזיקה וקולות" לפי טקסטים טקסיים רוסיים -לברית מאת סטרבינסקי עצמו שתורגמה לצרפתית על ידי ראמי; כורגרפיה מאת ברוניסלבה ניז'ינסקה
  • השועל Le Renard (1917-1916, בכורה- 1922) -אופרה-בלט מאת סטרבינסקי, על לברית מאת המלחין לפי מעשיות עממיות רוסיות מאת אלכסנדר אפאנסייב, בגרסה צרפתית של ראמי; כורגרפיה: ברוניסלבה ניז'ינסקה, יותר מאוחר מיכאיל פוקין.
  • מעשה בחייל - Histoire du soldat ‏ 1918, בכורה ב-1918, בבימוי ז'ורז' פיטואף) - יצירה תיאטרלית ל-3 שחקנים, ולהרכב כלים, מאת סטרבינסקי, על לברית מאת ראמי לפי מעשייה רוסית שבקובץ של אלכסנדר אפאנסייב
  • 1904 -Le Petit Village (הכפר הקטן, שירים)
  • 1904 - Cinq poèmes en prose -(חמישה שירים בפרוזה) ו « Le Lac » (האגם) בספר הקולקטיביLes Pénates d'argile
  • 1905 - Aline (אלין), רומן ריאליסטי
  • 1906 - La Grande Guerre du Sondrebond (המלחמה הגדולה של הזונדרבונד)
  • 1907 - Les Circonstances de la vie (נסיבות החיים)
  • 1908 -Le Village dans la montagne (הכפר שבהר)
  • 1908 -Jean-Luc persécuté, תורגם לעברית ונמצא בקובץ ז'ן ליק הנרדף, ועוד סיפורים, תרגמה אליה גילדין, הוצאת דביר, 1977
  • 1910 - Nouvelles et Morceaux
  • 1911 - Aimé Pache, peintre vaudois (אמה פאש, צייר ולדזי), רומן אוטוביוגרפי
  • 1913 - Vie de Samuel Belet (חיי סמואל בלה), רומן
  • 1914 - Raison d’être
  • Adieu à beaucoup de personnages et autres morceaux. (היו שלום להרבה גבורים וקטעים אחרים)
  • « L’Exemple de Cézanne » (הדוגמה של סזאן)
  • Chansons, (שנסונים)
  • 1915 La Guerre dans le Haut-Pays (המלחמה בארץ העילית) . מהדורה חדשה
  • 1917 : Le Règne de l'esprit malin . מהדורה חדשה ב- (ממלכת הרוח המרושעת)
  • - Le Grand Printemps (האביב הגדול)
  • -La Guérison des maladies מהדורה חדשה (ריפוי המחלות)
  • 1919 -Les Signes parmi nous (הסימנים הם בינינו)
  • 1920 - 'L'Histoire du soldat (תיאטרון מוזיקלי, מוזיקה מאת איגור סטרווינסקי):' (סיפור על חייל)
  • - Chant de notre Rhône. (שיר של הרון שלנו)
  • 1921 - Salutation paysanne et autres morceaux (ברכה של איכר וקטעים אחרים)
  • Terre du ciel (ארץ השמיים) מהדורה חדשה בפריז 1925 תחת הכותרת : Joie dans le ciel (שמחה בשמיים)
  • 1922 - Genève : Georg & Cie Présence de la mort (נוכחות המוות)
  • La Séparation des races. (הפרדת הגזעים)
  • 1923 -Passage du poète, רומן סימבוליסטי, נערך ותוקן והוצא תחת שם חדש על ידי המחבר ,Fête des Vignerons, 1929 (חג הכורמים)
  • 1925 -L'Amour du monde, . (אהבת העולם) רומן סימבוליסטי, מהדורה חדשה ב- Éditions Plaisir de Lire.
  • Le Cirque. גרסה חדשה פורסמה ב- NRF (גיליון 219, 1.12.1931) (הקרקס)

1925/1926 La Grande Peur dans la montagne, (הפחד הגדול בהר) רומן ריאליסטי, גרסה מתוקנת ב-1925, בכרך אחד בינואר 1926

  • 1927 - La Beauté sur la terre, רומן. תורגם לעברית בשם יופי עלי אדמות על ידי מנשה לוין, הספריה לעם, עם עובד, 1966. הרומן היחיד שתורגם לעברית.
  • 1928 - (מן היריד) Forains
  • ( Remarques, Souvenirs sur Igor Strawinsky, Lettre à un éditeur, Seconde- Six, אוקטובר 1928 - מרץ 1929.-(שש מחברות:הערות, זיכרונות על איגור סטרווינסקי, מכתב למו"ל, מכתב שני)
  • 1932- Farinet ou la Fausse Monnaie, רומן
  • Lausanne : Mermod (Aujourd'hui) Hommage au Major, dans Thomas de Quincey, Jeanne d'Arc (הוקרה למייג'ור - בתומאס דה קווינסי - ז'אן ד'ארק)
  • -Portes du lac, . (שערי האגם)
  • -Adam et Ève) (אדם וחווה)
  • 1933 - Une main. (יד אחת) Taille de l’homme
  • 1934 - Derborence, רומן
  • 1935 - Questions
  • 1936 - La Suisse romande
  • , (הנער מסבואה) Le Garçon savoyard
  • 1937- Besoin de grandeur
  • , - Si le soleil ne revenait pas (לולא חזרה השמש)) רומן
  • 1938 -,, Notes d'un Vaudois. (פריז, רשימות של ולדזי)
  • Une province qui n'en est pas une (חבל ארץ שאינו אחד)
  • 1939,- Découverte du monde. (גילוי העולם)
  • 1940 - L'Année vigneronne, . (שנה של הכרמים)
  • 1940-1941 Œuvres complètes en 20 volumes, . כלל כתביו ב-20 כרכים
  • 1942 - La Guerre aux papiers,.
  • 1943 :יחד עם איגור סטרווינסקיIgor Strawinski : Noces et autres histoires russes, Ides et Calendes. מהדורה חדשה . : PUF, coll Sources, 2007, (ISBN 213056478X)8 (אידות וקלנדות, חתונות ומעשיות רוסיות אחרות)
  • , Pays de Vaud (ארץ הוו)

Vues sur le Valais, Bâle et Olten : Éditions Urs Graf. (מראות של ואלה) מאויר בצילומים

  • René Auberjonois. (רנה אוברז'נואה)
  • 1944 Nouvelles. (נובלות)
  • 1946, Les Servants et autres Nouvelles. מהדורה חדשה

(משרתים ונובלות אחרות)

פורסמו אחרי מותו:

  • 1947 :, Carnet de C.-F. Ramuz. Phrases notées au hasard des lectures. (פנקסו של ש.פ. ראמי - משפטים רשומים בשעת קריאה)
  • 1948 : Les grands moments du XXe siècle français. (הרגעים הגדולים של המאה ה-20 הצרפתית)
  • 1949 : ', La Guilde du livre Fin de vie'.(סוף חיים. לוזאן. פריז. בריסל, מילנו, ניו יורק)
  • 1949 :, Lausanne, Mermod Journal. Dernières pages 1942-1947. (יומן. העמודים האחרונים 1942–1947)
  • 1951 : L'Exemple de Cézanne, suivi de Pages sur Cézanne.(דוגמת סזאן, ואחרי כן דפים על סזאן)
  • 1951 :, Chant de Pâques. (שיר פסחא)
  • 1951 :, Le Village brûlé. (הכפר השרוף)
  • 1956 :, ' Lettres 1900-1918.(מכתבים 1900–1918)
  • 1959 :, Étoy, Vaud; Paris; Lausanne, Les Chantres, Lettres 1919-1947. (מכתבים 1919–1947)
  • 1967 : C.-F. Ramuz, ses amis et son temps,, 1967-1970.

(ש.פ. ראמי, ידידיו ותקופתו)

  • 1975 : Lausanne, La Vie meilleure / Les Âmes dans le glacier. (החיים הטובים יותר/נשמות בקרחון)
  • 1982 :,, 1982-1983. 3 vol Nouvelles, croquis, morceaux. (נובלות, רשימות, קטעים) 3 כרכים
  • 1984 : Aujourd'hui : revue littéraire dirigée par C.-F. Ramuz et Gustave Roud, .

(היום - אוז'ורדואי - מגזין ספרות בניהולם של ש.פ. ראמי וגוסטב רו)

  • 1984 :, Critiques d'art (בקורת אמנות).
  • 1986 :, À propos de tout. (בקשר לכל דבר)
  • 1987 :, Critiques littéraires.בקורת ספרות
  • 1989 :, Correspondance Ansermet / Ramuz (1906-1941).(התכתבות אנסרמה-ראמי 1906–1941)
  • 1990 :,, Montée au Grand Saint-Bernard'.(טיפוס לגרן סן ברנאר)
  • 1992 :, (texte de 1914), Le Gros Poisson du lac.
  • 1999 :, Notes du Louvre 1902-1903. (רשימות בלובר 1902–1903)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Noël Cordonier „Les universalités à la française” in

  • , Yves Bridel et al L'Europe et les Francophonies Archives et Musée de la Littérature, Collection „Documents pour l'Histoire de la Francophonie Nr.9, Presses Universitaires Intereuropéennes Peter Lang, Bruxelles, 2005, ”

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שארל פרדינאן ראמי בוויקישיתוף

לפי Jean-Pierre Monnier

Dictionnaire historique de la Suisse 2012

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 J.P.Monnier
  2. ^ 1 2 3 4 B.Poirier
  3. ^ N.Cordonier ע' 49